ארבע העונות , איטלקית ארבע העונות , קבוצה של ארבעה קונצ'רטי כינור מאת המלחין האיטלקי אנטוניו ויוואלדי, שכל אחד מהם נותן ביטוי מוזיקלי לעונה בשנה. הם נכתבו בערך בשנת 1720 ופורסמו בשנת 1725 (אמסטרדם), יחד עם שמונה קונצ'רטי כינור נוספים, כ מבחן ההרמוניה וההמצאה (התחרות בין הרמוניה והמצאה).
מתי הפעם האחרונה שהקדושים זכו בקערת העל
ארבע העונות הוא הידוע ביותר ביצירותיו של ויואלדי. באופן יוצא דופן באותה תקופה, פרסם ויוואלדי את הקונצ'רטי עם שירים נלווים (שאולי נכתבו על ידי ויוואלדי עצמו) שהבהירו את מה שהיה באותן עונות שהמוזיקה שלו נועדה לעורר. הוא מספק את אחת הדוגמאות המוקדמות והמפורטות ביותר למה שכונה מאוחר יותר תכנית מוסיקה —מוסיקה עם אלמנט סיפור.
אנטוניו ויואלדי אנטוניו ויואלדי ליד שולחן הכתיבה שלו. Photos.com/Thinkstock
בן כמה רופא שמראה
ויואלדי טרח מאוד להתייחס למוזיקה שלו לטקסטים של השירים, ותרגם את השורות הפואטיות עצמן ישירות למוזיקה שבדף. בחלק האמצעי של אביב קונצ'רטו, שם ישן העז, ניתן לסמן את כלבו הנובח בגזרת הוויולה. התרחשויות טבעיות אחרות מתעוררות באופן דומה. ויוואלדי הפריד כל קונצ'רטו לשלושה תנועות, מהיר-איטי-מהיר, וכמו כן כל סונטה מקושרת לשלושה קטעים. סידורו הוא כדלקמן:
אביב (קונצ'רטו מס '1 במיג'ור מז'ור)
אלגרו
האביב הגיע בשמחה
מתקבל בברכה על ידי הציפורים עם שירים שמחים,
והנחלים, בין משב רוח עדין,
מלמול במתיקות כשהם זורמים.
השמיים עטויים בשחור, ו
רעם וברק מבשרים סערה
כשהם משתתקים, הציפורים
קחו שוב את השירים המענגים שלהם.
רחב ותמיד מאוד שקט
ובאחו הנעים ומלא הפריחה,
למלמול עדין של עלים וצמחים,
העדר ישן, כלבו הנאמן לצדו.
אלגרו
לצלילים העליזים של חליל חליל כפרי,
נימפות ורועים רוקדים במקום האהוב עליהם
כאשר האביב מופיע בפאר.
קיץ (קונצ'רטו מס '2 בג' מינור)
לא מאוד עליז
תחת השמש חסרת הרחמים של העונה
משפה אדם וצאן, עץ האורן נשרף.
הקוקיה מתחילה לשיר ובבת אחת
הצטרפו לצב ולסנפיר הזהב.
רוח עדינה נושבת, אבל בוריאוס
מתעורר להילחם פתאום עם שכנו,
והרועה בוכה כי תקורה
תולה את הסערה האימתנית, ואת גורלו.
פִּתגָם
גפיו העייפות נשדדות מנוחה
על ידי הפחד שלו מפני הברק והרעם האימתני
ועל ידי הזבובים והצרעות בנחילים זועמים.
בקרוב
אוי ואבוי, פחדיו מתגשמים:
יש רעמים וברקים בשמים
והברד חותך את אוזני התבואה הגבוהות.
סתיו (קונצ'רטו מס '3 במיג'ור F)
אלגרו
האיכר חוגג בריקודים ובשירה
העונג של הקציר העשיר,
ומלא במשקאות החריפים של בכחוס
הם מסיימים את עליזתם בשינה.
באיטיות רבה
כולם מיועדים להפסיק לרקוד ולשיר
באוויר, שעכשיו מתון, מעניק הנאה
ועד העונה, שמזמינה רבים
למצוא את ההנאה שלהם בשינה מתוקה.
אלגרו
הציידים יצאו עם שחר, יצאו לציד,
עם קרניים ותותחים וכלבים הם יוצאים החוצה.
החיה בורחת והם קרובים על עקבותיה.
כבר מבועת ועייפה מהרעש הגדול
מהאקדחים והכלבים, וגם פצועים
זה מנסה חלוש לברוח, אבל הוא זוכה למות ומת.
חורף (קונצ'רטו מס '4 במינון מינור)
לא מאוד עליז
קפוא ורועד בשלג הקפוא,
בפיצוצים קשים של רוח איומה
לרוץ להחתים רגליים בכל רגע,
השיניים מקשקשות בקור.
ארוך
לבלות תקופות שקטות ושמחות ליד האש
בעוד בחוץ הגשם ספוג את כולם.
אלגרו
ללכת על הקרח בצעדים סתמיים,
הולכים בזהירות מחשש ליפול.
ללכת בחיפזון, להחליק, וליפול ארצה,
לעלות שוב על הקרח ולברוח,
למקרה שהקרח ייסדק ונפתח.
לשמוע עוזבים את ביתם מגשר הברזל סירוקו,
בוריאוס וכל הרוחות בקרב -
זה חורף, אבל זה מביא שמחה.
(מחבר לא בטוח; תרגום לאנגלית מאת בטסי שוורם)
