מנצ'וריה , המכונה גם הצפון מזרח , סינית (פינין) דונגביי או (רומניזציה של Wade-Giles) טונג-פיי , לשעבר גואנדונג אוֹ גואנוויי , אזור היסטורי של צפון מזרח חרסינה . באופן קפדני, הוא מורכב מהמחוזות המודרניים ( שנג ) של ליאונינג (דרום), ג'ילין (מרכזי), והיילונג-ג'יאנג (צפון). אולם לעתים קרובות, החלק הצפון מזרחי של מונגוליה הפנימית אוטונומי אזור כלול גם כן. מנצ'וריה מוגבלת על ידי רוסיה (צפון מערב, צפון ומזרח), צפון קוריאה (דרום), ומחוז הביי (דרום מערב). הסינים מכנים את מנצ'וריה בצפון מזרח או במחוזות צפון מזרח. לפני שנות ה -60 של המאה ה -20 כלל אזור מנצ'וריה גם את אותם שטחים מצפון לנהר אמור (היילונג ג'יאנג) שממשלת צ'ינג הסינית מסרה לרוסיה על ידי אמנת אייגון (Aihui) הסינית-רוסית בשנת 1858 ואת אמנת בייג'ין הסינית-רוסית בשנת 1860.
מנצ'וריה האזור ההיסטורי של מנצ'וריה המוצג עם גבולות הפרובינציות הסיניות המודרניות במקומו, כמו גם החלק של האזור האוטונומי הפנימי של מונגוליה שנחשב לעתים קרובות לחלק ממנצ'וריה. אנציקלופדיה בריטניקה, בע'מ
לפני המאה ה -17 עוצבה ההיסטוריה של מנצ'וריה על ידי שלוש קבוצות אתניות מתכנסות: הסינים, העם המכונה ביחד בשם הטונגים והמונגולים והפרוטו-מונגולים. הטונגוס (שממנו יצאו כמה קבוצות) היו יערות ותושבי מישור שהיו להם כלכלה מעורבת של חקלאות, דיג, ציד וגידול בעלי חיים. אלה במנצ'וריה היו ידועים בתקופות היסטוריות שונות בשמות כמו סושן, יילו, פויו, מוה, ג'וצ'ן (ניוז'ן) ולבסוף מנצ'ו (מאנג'ואו או מנצו). המונגולים והפרוטו-מונגולים היו פסטורליסטים נודדים שכבשו את שטחי העשב בשולי המזרח הרמה המונגולית והמדרון המזרחי של רכס דה הינגגן (חינגאן רבתי). הם נודעו בשמות כמו שיאנביי, ווהואן, שיווי, חיטאן (קידאן) ומונגולית. הסינים החקלאיים נדדו מצפון סין ל לטפח אדמת מישור ליאו העשיר בדרום מנצ'וריה. הרציף הגמוניות וממלכות במנצ'וריה נבעו מעימותים אלימים בקרב קבוצות אתניות אלה.
מנצ'וריה הפרה-היסטורית הייתה התחנה המזרחית של כביש מהיר טבעי לעמים נודדים שעברו על פני המישור האירואסיאני הגדול מנהר הוולגה לחצי האי הקוריאני. כבר בשנת 1000bce, שבטים מנצ'וריים מסוימים מוזכרים במקורות סיניים. ההתיישבות המוקדמת ביותר של מושבות סיניות בדרום מנצ'וריה החלה בערך במאה ה -3bce. העלייה הסינית לדרום מנצ'וריה מואצת במאות הבאות: שושלת האן (206bce–220זֶה) כמה אדמות מנצ'וריות הוצפו על ידי האן, שארגן את אותם שטחים שנכבשו למפקדות צבאיות. בתקופה הכאוטית שלאחר קריסת אימפריית האן, סין הצליחה לשמור על רפוי בלבד הֶגמוֹנִיָה מעל מנצ'וריה.
תחת הסוי (581–618) וטנג (618–907) שושלות , סין הצליחה להחזיר לעצמה שליטה מסוימת בדרום מנצ'וריה. בסוף המאה השביעית עמי הטונגוס הפסטורליים של מנצ'וריה טענו לעצמאותם, והקימו בשנת 698 את ממלכת ז'ן, שהפכה לממלכת בוהאי בשנת 713. במרכז פרובינציית ג'ילין המודרנית כיסה בוהאי בשיאה כמעט את כל מנצ'וריה וצפון קוריאה. עם קריסת הטאנג שׁוֹשֶׁלֶת בשנת 907, תת-הקבוצה המונגולית המכונה כיתאן זכתה בהדרגה במנצ'וריה והחלה להתרחב דרומה כנגד סין ומערבה כנגד המדינות הטורקיות. בשנת 926 כוחות חיטאן הפילו את בוהאי. בשיא כוחה, כבשה האימפריה הח'יטאנית שבשושלת ליאו השלטונית שלה כמעט את מנצ'וריה כולה, חלק מצפון קוריאה, חלק מצפון סין וחלקה הגדול של הרמה המונגולית.
בסוף המאה ה -11 חלה ירידה ניכרת במינהל יְעִילוּת וכושר צבאי של אימפריית כיתן. הנושאים שאינם כיתנים ערכו מרידות תכופות נגד בעל האדון שלהם. חשיבות מיוחדת בקרב מורדים אלה הייתה שבטי יוצ'ן, קבוצה של עמי טונגוס שחיו מעבר לגבול ליאו אך היו במערכת יחסים יובלת לחצר ליאו.
בשנת 1115, אגודה, המפקד העיקרי של יוחן, אותת על דעיכתה הדרסטית של השלטון הכיתני בכך שהכריז על הקמת ממלכת ג'ין. ברית בין ממלכת ג'וצ'ין ג'ין לשושלת סונג הסינית הצליחה להשמיד את אימפריית ליאו בשנת 1125. לאחר השמדת האויב המשותף שלהם, ג'ין פנה נגד השיר. בשנת 1127 פוטר הג'וכן מבירת סונג, וחצר סונג נסוגה דרומה, שם התקיימה כשושלת סאן נאן (הדרומית). היוחנים החליטו לשלב את שטח השיר הכבוש בתחומם שלהם, ובשנת 1152 הועברה בירתם ממנצ'וריה ליאנג'ינג (בייג'ינג המודרנית). אולם עד אז, אדיר המכונה הצבאית של ג'ין הפכה להיות גוסס והיה טרף קל למונגולים, שעלו לשלטון במישור המונגולי במאה ה -12.
בשנת 1211 המונגולים פלשו לג'ין בהנהגתו של ג'ינגיס חאן הגדול, ובשנת 1234 היה ג'ין נכנעה ללחץ המשולב של המונגולים ושל הסינים השירים. כובשים את מנצ'וריה כולה, המונגולים הפכו אותה למחוז אחד, ליאואנג. בשנת 1280 השלימו המונגולים את כיבוש סין, לאחר שכבר הקימו את שושלת יואן. אולם בסופו של דבר, השלטון הקשה של המונגולים הביא לשורה של מרדים בקרב הסינים, שהפילו את השושלת בשנת 1368. הסינים המנצחים הקימו שושלת ילידים (מינג), רדפו אחר המונגולים לערבות, והחזירו מחדש את השלטון הסיני על ה חצי האי ליאודונג.
במהלך המאות ה -15 וה -16 חזרו המונגולים לכוחם והחלו ללחוץ על הגבול הסיני. כתוצאה מכך, עמדת מינג במנצ'וריה התדרדרה בהדרגה, ובמאה ה -17 היושנים היו חזקים מספיק כדי לערער על שלטון מינג. היו אלה שבטי ג'יאנג'ואו בהנהגת נורחאצ'י (1559–1626) שהצליחו לגבש אימפריית ג'וצ'ן חדשה וגדולה יותר. החל משנת 1583 הוביל נורחאצ'י סדרה של קמפיינים שהביאו בסופו של דבר את כל שבטי הג'וכנים לשליטתו. בשנת 1616 הוכרז יש להם (קיסר) על ידי נתיניו ובעלי בריתו. נורחאצ'י כינה את שושלתו ג'ין, המכונה לעתים ג'ין הו (מאוחר יותר), בניסיון לעורר מחדש את הרצון לגדולות האימפריה בקרב בני יושן. לאחר מותו של נורחאצ'י המשיך בנו ויורשו, אבהאי, במשימת ההרחבה הטריטוריאלית. כאשר אבאהאי נפטר בשנת 1643, נשק מנצ'ו הועבר מזרחה לקוריאה, צפונה לעמקי הנהר עמור ואוסורי (ווסולי), מערבה למונגוליה הפנימית, ודרומה לחומה הגדולה. אבחאי אימץ את השם מנצ'ו לעמו ושינה את השושלת יִעוּד מג'ין לצ'ינג. בשנת 1644 המנצ'ו, בעזרתם של סינים מתנגדים, ביססו עצמם כשליטים החדשים של סין. שליטת שושלת צ'ינג בסין נמשכה עד 1911/12.
הומו סאפיין סאפיאן לעומת הומו סאפיין
אף על פי שהסינים התיישבו במישור ליאו יותר מאלף שנים קודם לכן והפכו אותו למרכז של השפעה תרבותית סינית, הם מעולם לא הצליחו להשיג דריסת רגל במרכז וצפון מנצ'וריה, שנשארה בעיקר משמורת של קבוצות שבטיות. באופן פרדוקסלי, בתקופת עליית מנצ'ו הצליחו הסינים לחדור לעמק סונגארי ועמור. עד 1688 ממשלת צ'ינג עודדה את העלייה הסינית לליאודונג במטרה להחיות את כלכלתה. לאחר 1688 הגבלת ההגירה הסינית. אולם עד מהרה נאלצו המנצ'ו לשנות את מדיניות ההדרה שלהם כאשר נאלצו לחזק את חיל המצב של מאנצ'ו שנמצאו דק בעמק נהר העמור עם מתגייסים סינים כדי להתמודד עם הצעדה לכיוון מזרח הכוח הרוסי באזור. משאבי הטבע של מנצ'וריה משכו זרם בלתי נגמר של איכרים רעבים לקרקע ומהגרים סינים מרצון אחרים למנצ'וריה, למרות האיסור הרשמי. זרם ההגירה הפך לגאות שיטפון במאות ה -19 וה -20 כאשר ממשלת צ'ינג תמכה באופן פעיל בהתיישבות מתוכננת של אדמות בתולות בג'ילין ובהיילונג-ג'יאנג. הנוכחות הסינית הגוברת סייעה לכלכלת מנצ'וריה להתפתח מסיפוק עצמי פרימיטיבי למרכז חשוב של סחר בינלאומי. גבול מנצ'וריה הגדול הותאם לפיכך באופן בלתי נמנע על ידי המתיישבים הסינים: בני השבטים הטונגוסיים שאינם מנצ'ו בעמקי אוסורי ועמור ירדו במספר משנה לשנה, והמנצ'ו התמזג במהרה באופן בלתי מורגש לאוכלוסייה הסינית.
Copyright © כל הזכויות שמורות | asayamind.com